כולם יודעים שצרעות, כמו דבורים, הן חרקים עוקצים. לשם כך, הגוף מצויד במנגנון מיוחד, הממוקם בקצה הבטן. האיבר נועד לתקוף את מי שהצרעות מחשיבות כמסוכנות, או לשתק טרף. הבה נבחן כיצד צרעות משתמשות בעוקץ שלהן, האם היא נשארת בגוף, והאם החרק מת או לא. איך העוקץ עובד. במה שונה עקיצת צרעה מעקיצת דבורה?
לנשוך או לעקוץ?
למרות העובדה שהמילה "נשיכה" משמשת לעתים קרובות יותר לציון פעולה זו של צרעה, עדיף להחליף אותה במילה "עוקץ", מכיוון שזו העוקץ שהחרק משתמש בה לשם כך.במובן המחמיר, הוא אינו נושך, מכיוון שאין לו שיניים.
צרעות אינן תוקפות במיוחד בעלי חיים או בני אדם; זוהי תגובת הגנה כאשר החרק מאמין שהוא בסכנה. זה יכול לנשוך אם אתה מועך או מפריע לאדם, ומפחיד אותו בטעות. אם הצרעות מבחינות באדם ליד הקן וחושבות כי מדובר בסכנה, הן יכולות לתקוף אותו עם כל המשפחה.
העוקץ נשאר?
לעקיצות של צרעות אין שיניים, כמו לדבורים, והן חלקות לחלוטין. לאחר שנעקץ על ידי חרק, הוא יכול למשוך אותו לאחור ללא כל השלכות על עצמו. הצרעה אינה משאירה אותה ברקמות וניתן לעשות בה שימוש חוזר.
האם החרק מת?
אצל הצרעה העקיצה חולפת ללא השלכות. החרק אינו מת או נפצע. זה מובן, כי הוא משתמש בעוקץ למטרה המיועדת לו - להשיג מזון לדור העתיד.
עקיצת דבורה נראית כמו חרפון; החרק לא יכול לשלוף אותה בבטחה. זה נתקע בפצע יחד עם חלק מהאיברים הפנימיים. הדבורה מתה כי הפציעה לא מותירה לה סיכוי לשרוד.
כיצד להסיר את העוקץ אם הוא עדיין נשאר בפצע: קח אותו בזהירות עם פינצטה ומשוך אותו אליך. ללא כלי, זה יהיה קשה יותר ולא בטוח להסיר: אתה יכול לפזר את הרעל על פני העור, והאלרגיה תהיה חזקה עוד יותר.
עקיצת הצרעה היא חלק בלתי נפרד מגופה וממלאת תפקיד חשוב, המאפשרת לחרק לדאוג למזון לצאצאיו, להגנה משלו ולהגנה על הקן. מטרת עקיצת הצרעות והדבורים דומה, וכך גם הרכב הרעל, אך למבנה יש תכונות המשפיעות על אופן השימוש בו החרק.
