גנגרנה גז בבעלי חיים היא תופעה שחקלאים נתקלים בה בכל מקום. מכיוון שבצקת חריפה ממאירה היא ספורדית במהותה, הנזק הכלכלי מהמחלה קטן. בקר רגישים למחלהלכן, חשוב להקפיד על כללי אנטיספסיס ואספסיס בעת מתן טיפול מיילדותי או ביצוע התערבויות כירורגיות.
גורמים ותסמינים של המחלה
המחלה מתרחשת בצורה חריפה ויכולה לפגוע הן בבקר והן בבני אדם. קבוצה של מיקרואורגניזמים השייכים לסוג Clostridium היא הגורם הגורם למחלות בבעלי חיים.הסביבה לקיומם של מיקרואורגניזמים פתוגניים היא הפלורה הרגילה של מערכת המעיים של הבקר והשכבות העליונות של הקרקע.
הגורמים העיקריים לזיהום הם פגיעה בעור ובקרום הרירי בזמן רעייה על זיפים, בזמן לידה או סירוס. ההתקדמות המהירה של המחלה מתאפשרת על ידי חדירת זבל ואדמה לתוך הפצעים. מקרים של בצקת ממאירה נצפים לעתים קרובות בפרות לאחר ההמלטה, כאשר השליה נשמרת ומשתמשים במכשירים לא סטריליים להפרדה.
כללי אבחון
נפיחות כואבת נוצרת במהירות במקום הפצע. אם מקום הפצע נפתח, ישתחרר מהפצע נוזל מוקצף בגוונים שונים (מחום עמוק לאדום או אפילו שקוף). במקרה של בצקת ממאירה ליולדת בפרה, נפגעים שרירי האגן, אזור הנקבים ואיברי המין. נצפה עיבוי של הריריות של הרחם והנרתיק. האיברים מכוסים במסות נמקיות עם ריח לא נעים וחריף.
משך תקופת הדגירה של בצקת ממאירה בבעל חיים תלוי במספר גורמים: רמת החסינות של פרט הבקר, מספר וסוג המיקרואורגניזמים הפתוגניים. לכן, המחלה עלולה להתבטא לאחר מספר שעות או ימים. כדי להוציא מחלות עם תסמינים דומים (קרבונקל, אנתרקס), מומלץ לבצע אבחנה סופית על סמך מחקרים בקטריולוגיים.
שיטות טיפול בבצקת ממאירה
שיטות טיפול בבעלי חיים - התערבות כירורגית וביטול שיכרון כללי באמצעות תרופות:
- מהות השיטה הכירורגית: ניתוח רקמות רחב ועמוק נעשה על מנת לספק גישה אווירית לאיברים או לאזורים הפגועים (חמצן מונע שגשוג של אנאירובים). מסירים רקמה נמקית. האזורים המטופלים מושקים במי חמצן, תמיסה של אשלגן פרמנגנט ותרופות חיטוי;
- כדי להילחם בשיכרון ותהליכים דלקתיים במהלך בצקת ממאירה בבעלי חיים, משתמשים בתרופות אנטי-מיקרוביאליות ואנטיביוטיקה (סולפונמידים, טטרציקלין, אספירין).
יש לציין כי שיטות טיפול סטנדרטיות אינן תמיד יעילות. תוצאות הטיפול הטובות ביותר מוצגות על ידי מתן תוך ורידי של נתרן כלוריד עם אוזון.
השלכות אפשריות
ארעיות המחלה תלויה במיקום מקור הזיהום ובסוג הפתוגן. אצל בעלי חיים מתרחשים לעיתים קרובות פירוק רקמות מהעור לעצמות, בצקת ריאות, ניוון של שריר הלב והכבד, הגדלה של בלוטות הלימפה ושטפי דם בהם.
אין לאפשר שחיטה של בעלי חיים שנמצאו בבצקת ממאירה. בקר כזה מטופל מראש.
עם זאת, מומלץ לבצע הערכה תברואתית של בשר המתקבל משחיטת בעלי חיים כאלה. יש להשמיד איברים בודדים שנפגעו מבצקת. החלקים הנותרים של הפגר מבושלים במשך זמן רב (כמה שיותר מהר). אם מתגלים נגעים נרחבים, הפגר נפטר. לעיתים מותר להשתמש בעורות שטופלו בחומרי חיטוי בתעשייה.
מניעת הבעיה
יש לבודד בעלי חיים הסובלים מבצקת ממאירה. הסגר כללי אינו מוכנס, אך המקום שבו הוחזקו בעלי חיים חולים מנוקים ומחוטאים (עם אקונומיקה, תמיסת פורמלדהיד 5%, תמיסת נתרן הידרוקסיד 3%).גם זבל נגוע נשרף.
עמידה בדרישות סניטריות והיגייניות במהלך ההמלטה היא האמצעי העיקרי למניעת בצקת יולדת ממאירה. אם החווה ממוקמת באזור לא נוח, לפרות מוזרקים סרום אנטי רעיל רב ערכי מסיבי לפני ההמלטה.
בצקת ממאירה היא מחלה המתפתחת במהירות. לכן, תוצאת טיפול מוצלחת נקבעת על פי זמני הסיוע. חשוב לנקות היטב את האזורים הפגועים בגוף ולטפל נכון בפצעים באמצעות חומרי חיטוי. שתייה מרובה של נוזלים ותזונה מזינה תסייע לבעלי החיים להתאושש במהירות.
